המורה כמיישם שינויים
אחד הגורמים המכריעים המשפיעים על יישום מוצלח של רפורמות בחינוך הוא שיתופם של המורים בשלבים הראשונים של הרפורמה והשגת תמיכתם בעקרונותיה (Fullan, 2000). הצלחה או כישלון של תכנית שינוי מושפעת מהתייחסות חיובית או שלילית של המורים בבית הספר לכן לא מספיק לפתח תיאוריות פדגוגיות חדשות, יש להציע תיאוריה אלטרנטיבית לצורך יישום מעשי בכיתה, יש לספק למורים כלים להתמודדות בכיתה הן ברמה המושגית והן ברמה המעשית לכן מידת מעורבות המורים חשובה להצלחת השינוי הכרוך בשילוב, והיא מושתתת על מוטיבציה ונכונות לשינוי, הכשרה מתאימה, תמיכה והכוונה מצוות עמיתים ויועצים. אבל עולים בקרב המורים חששות מיישום מדיניות השילוב. חששותיהם של צוות מורי בית-ספר רגיל ביחס לשילוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים הם:
* מורים לא מעטים חוששים שבכיתה המשולבת יגברו קשיי התנהגות ובעיות המשמעת בקרב כלל התלמידים. ואי יכולת הצוות להתמודד עם הבעיות.
* חששות מאי מתן תמיכה מהורי הילדים
* חלק מהמורים חוששים שהכיתה לא תקבל את התלמיד בעל הקשיים, או שהשילוב יוביל לפיצול חברתי בכיתה.
* המורים חשים שאין להם די כלים מקצועיים כדי ללמד בשיטות הוראה מתאימה או להעריך הישגי התלמידים בעלי צרכים מיוחדים .
* חששות מאי מתן תמיכה מאנשי מקצוע אחרים המטפלים בילד.
* חששות שרמת הלימודים בכיתה המשולבת תרד .
המורים מבקשים להיות שותפים מלאים בתהליך קבלת ההחלטות בבית הספר ובביצוען.עמדתם השלילית כלפי שילוב תקשה על המורים בשילוב חברתי של תלמידים בעלי צרכים מיוחדים. מורה שלא מאמין בשילוב, ישאף להביא את התלמיד לתפקוד נצפה גבוה בהישגים הלימודיים, ובכך יגרום למנהליו לחשוב כי עשה את המוטל עליו ,אבל זה עלול לגרור קשיים בתחומי חייו האחרים של התלמיד, למשל הרגשת דיכאון. איכות חיי התלמיד תהיה בעלת משמעות רק כאשר עמדותיו של המורה יכילו את האמונה במימוש הזכות להתקדמות אישית, השתלבות חברתית, אינטלקטואלית, תרבותית ואישית, וכן הזכות לקחת חלק בתהליכים בבית הספר .